חיוב בהוצאות מחייה הכוללות הוצאות תמיכה בילדים שלומדים בחו"ל והשלכות על הצהרת הון

נישום עומד בפני דיון על הצהרת הון. רשות המסים טוענת שהנישום תומך בבנו שגר בחו"ל ולומד רפואה משלם לו את הוצאות הלימוד ולכן יש לו הוצאות מחייה יותר גדולות וזה מגדיל את ההפרש בהצהרת ההון. ולכן הדיון.

השאלה על מי חובת ההוכחה שהוא תומך או לא תומך? איזו טענה יכולה להיות לנישום מול רשות המסים? והאם ידוע על פסיקה כל שהיא בנושא זה?

עו"ד ורו"ח יעקב דהן משיב:

ראשית וכידוע, הצהרת הון יש למלא רק לפי דרישה מפורשת של רשות המסים, ובדרך כלל נדרשים להגישה מי שחייבים בהגשת דו"ח שנתי על הכנסות, כלומר עצמאים ובעלי חברות, וכן שכירים שהכנסתם עולה על סכום מסוים שנקבע בתקנות. 

לשאלתך על מי נטל ההוכחה, אפנה לסעיף 155 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), הקובע כדלקמן:

"155. חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על המערער; אולם אם המערער ניהל פנקסים קבילים, ובערעור על פי סעיף 130(ח) כאשר פנקסי החשבונות בוקרו על ידי רואה חשבון וחוות דעתו על הדו"חות הכספיים על פיהם היתה ללא הסתייגות או בהסתייגות שלדעת בית המשפט אין לה נפקות לענין קבילות הפנקסים, חייבים פקיד השומה או המנהל, לפי הענין, להצדיק את החלטתם."

בפסיקה נקבע, כי על הטוען כי הפרש שבין הצהרות הון אינו תולדה של רווח עסקי החייב במס מוטל הנטל להוכיח ולשכנע בצדקת טענתו זו. (ראה: ע"פ 114/75 משה לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 648 בע"מ 653; עמ"ה 60/86 שמואל לוי נ' פקיד שומה י-ם, [פורסם בנבו] מיסים ב/2, ה-50 בע"מ 74; עמ"ה 142/96 דוד רצון נ' פקיד שומה נתניה, [פורסם בנבו] מיסים יד/1, ה-8, בע"מ 73). דברים אלו יפים אף למקרה בו לא נפסלו ספריו של הנישום, אלא שבמקרה כזה, על פקיד השומה להצדיק את החלטתו שלא לראות בהכנסה העולה מספריו של הנישום סוף פסוק ולשום את הנישום על פי מיטב השפיטה, ואולם נטל השכנוע בכגון דא נותר על שכמו של הנישום (ראה: ע"א 2/81 שפירא יהושע נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד לח (2) 414; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים, [פורסם בנבו] מיסים ה/2 ע"מ ה-3; ע"א 758/82 ממן וסעיד נ' פקיד שומה טבריה ונצרת, פ"ד לט (1) 757, ע"מ 760; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד שומה, פ"ד לט (2) 810).

לשאלתך בדבר איזו טענה ניתן להעלות אל מול רשות המסים, ניתן לטעון לדוגמא, כי עמדת הרשות אינה סבירה, בהעדר תחשיב כלכלי המגבה את תוספת ההכנסות שנקבעה ובשים לב למאפיינים הייחודיים של עסקו של הנישום. בכל אופן ישנה פסיקה ענפה בעניין זה, כך למשל ראה עמ (ת"א) 1117/05 איתמר הכהן נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 3; עא 562/08 דוד בן חיים נ' פקיד שומה אשקלון, פורסם בנבו.

למען הסדר הטוב יובהר, כי התשובה האמורה אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין הח"מ אחראי לתוצאות השימוש בה. כמו כן, אין במידע האמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.