חברה שילמה תשלום גבוה במקום בעל המניות, כתוצאה מכך יתרת חובה לבעל המניות בחברה. 1. מה המועד האחרון בו ניתן לומר שיתרת חובה זו היא דיבידנד ועד מתי צריך לדווח על כך ולשלם את המס? האם בטופס מיוחד? 2. האם החברה הייתה חייבת לנכות מס במקור כך שאם לדוגמא יתרת החובה לסוף השנה 100,000 ש"ח האם רואים אותה כנטו, לאחר ניכוי המס או ברוטו שבגינו ישולם 30000 מס (30%?)? 3. מה מגבלת הרווח שניתן לחלק? האם ניתן לחלק את כל הרווח השנתי שמהווה גם את יתרת צבירת העודפים (שנה ראשונה לפעילות החברה)? 4. אם לא דיבידנד ולא משכורת, אלא יראו כהלוואה שהחברה נתנה לבעל המניות, מה שיעור הריבית?
עו"ד רו"ח יעקב דהן משיב:
מיסוי חברות בישראל נעשה בשיטה הדו שלבית. דהיינו, בשלב ראשון משלמת החברה מס חברות על רווחיה, ובשלב שני משלם בעל המניות מס על משיכותיו מן החברה או כמשכורת או כדיבידנד.
המחוקק קבע כי משיכות בעלים מהחברה ללא הגבלה כבעבר אינן מותרות עוד. כלומר מי שהוא בעל מניות המחזיק מעל 10% מהון המניות של החברה או קרובו, ומשך סכום של מעל 100,000 ₪ יחויב בדיווח, כך כל משיכה של בעל המניות מעבר לשכר נטו או דיבידנד, וכן כל תשלום של הוצאה פרטית דרך החברה הינו חוב של בעל המניות לחברה.
מנתוני השאלה עולה, כי לבעל המניות ישנה יתרת חובה בחברה ולכן רלוונטי לעניין זה, סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ״א – 1961 (להלן: "הפקודה"), העוסק במיסוי משיכות כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי.
הוראת הסעיף קובעת כי משיכת כספים מחברה אשר בוצעה ע"י בעל מניות מהותי בה, תחויב כהכנסה חייבת במס בידי בעל המניות אשר משך את הכספים.
מועד החיוב במס במשיכת כספים מהחברה יהיה בתום שנת המס שלאחר שנת המס בה נמשכו, דהיינו שוטף פלוס שנה.
סיווג ההכנסה נקבעת בהתאם להוראת סעיף 3(ט1)(2), לפיה, יראו משיכה מחברה במועד החיוב כהכנסתו של בעל המניות המהותי, באופן הבא:
ראשית, כהכנסה מדיבידנד בהתאם לסעיף 2(4) לפקודה – מקום בו היו רווחים בחברה. (רווחים כהגדרתם בסעיף 302 (ב) לחוק החברות).
שנית, כהכנסת עבודה בהתאם לסעיף 2(2) לפקודה– מקום בו מתקיימים יחסי עובד מעביד אולם לא היו רווחים בחברה.
שלישית, כהכנסה מעסק או משלח יד בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה – מקום בו לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד ואף לא היו רווחים בחברה.
בהוראת החוק קיימת התייחסות למשיכת כספים שאינה עולה על סך מאה אלף שקלים, לפיה, לא יראו כמשיכה של כספים מהחברה סכום משיכות מצטבר שלא עלה ביום כל שהוא בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלפניה על מאה אלף ש"ח.
על פי חוזר רשות המיסים, על משיכות כספים מתחת ל100,000- ש"ח יחול הדין החל על משיכות בעלים כפי שהיה ערב כניסתו לתוקף של סעיף 3(ט1). לעניין זה ראה, חוזר מס הכנסה 7/2017.
ואולם, כאשר בעל מניות מושך כספים בסכום מצטבר של מעל 100,000 ש״ח, משיכה זו תחשב כהכנסה עבור רשויות המיסים. המשיכה תחויב במס בתום שנת המס שלאחר שנת המשיכה, ועל החברה חלה חובה חוקית לנכות מס במקור מההכנסה הנ"ל.
סעיף 3(ט1)(3) קובע הוראה לפיה ניתן לבעל המניות אפשרות לקבל פטור ממס על הסכום, בהינתן והוא השיב את הכספים לפני תום שנת המס שלאחר שנת המשיכה. בנוסף, לאחר השבת הכספים עליו לא למשוך אותם שוב למשך שנתיים ממועד ההחזרה, למעט, אם בעל המניות יוכל למשוך שוב את הסכום באופן חד פעמי ולהשיב אותו לחברה בתוך 60 ימים. במידה והוא עומד בתנאים אלה, לא יוטל עליו מס.
משכך, בעל מניות מהותי בחברה שיתרת המשיכות המצטברות שלו עולה על 100,000 ₪ במהלך שנת המס או שנת המס הקודמת, הדיווח על ההכנסה כאמור לפי סעיף 3(ט1) תתבצע על ידיו באמצעות טופס 1350, שהוא נספח לדוח השנתי.
חישוב ההכנסה כאמור, יראו כהכנסה במועד החיוב, את סכום משיכת הכספים בניכוי יתרת זכות של בעל המניות המהותי שביצע את המשיכה או סכום הלוואה שמימנה את המשיכה כאשר בעל המניות המהותי נושא בעלויות ההלוואה.
באשר למגבלת הרווח אותה ניתן לחלק, סעיף 301(א) שבפרק שני לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), עוסק בחלוקת רווחים וקובע שחברה רשאית לבצע חלוקת רווחים מתוך עודפיה וזאת אך ורק לפי ההוראות שקבועות בחוק. סעיף 302 שבפרק השני לחוק החברות ממשיך וקובע את הכללים לחלוקה מותרת:
(א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה, ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן.
(ב) "רווחים", לעניין מבחן הרווח – יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה.
דהיינו, החברה ראשית לבצע את חלוקת רווחיה במידה ותעמוד במבחן הרווח קרי, חלוקה תתבצע אך ורק מתוך רווחיה של החברה, ומבחן יכולת הפירעון, כלומר, החלוקה תתבצע אך ורק ככל שאינה מעוררת חשש סביר שתמנע מן החברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות.
בנוסף, סעיף 303 לחוק החברות קובע כי חברה אשר לגביה לא מתקיים מבחן הרווח, ביהמ"ש רשאי לאשר לה לבצע חלוקה ובלבד ששוכנע כי מתקיים מבחן יכולת הפירעון, אלה מכונים "חלוקה באישור ביהמ"ש" או "הפחתת הון". כך, שחברה אשר ניתן לה אישור בית המשפט בהתאם לסעיף 303 לחוק, מהווה לצרכי מס הפחתת הון, ולא חלוקת דיבידנד.
סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה קובע "הלוואה" לרבות כל חוב ו"ריבית" מוגדרת לרבות הפרשי הצמדה. שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) נקבע במסגרת תקנות מס הכנסה (קביעת שיעור הריבית), התשמ"ה – 1985.
לסיכום, משיכה של כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי תראה כהכנסתו. מועד החיוב הינו בתום שנת המס שלאחר שנת המס בה נמשכו, על פי הדין הקיים כל משיכה בסך של מעל 100,000 ₪ יחויב בדיווח.
יובהר כי כל מקרה הוא בעל נסיבות שונות ונבחן ע"י הרשויות עפ"י הנסיבות הספציפיות של כל מקרה, ולכן מומלץ להתייעץ עם משרדנו על מנת להביא לתוצאה האופטימלית עבור הלקוח.
המשיב - עורך דין ורואה חשבון יעקב דהן עוסק בתחום המסים, המסחרי והפיננסי, בעל ניסיון מקצועי בתחומו המשלב את תחום המשפט והחשבונאות, בעל ידע וניסיון רב בדיני המס הישראליים, בדגש על ליווי וייצוג מול רשויות המס, רשויות חקר ופרקליטות, בשלבים מנהליים ובערכאות, בהליכי שומה אזרחיים ובהליכים פליליים בתחום המס, הלבנת הון וצווארון לבן.
למען הסדר הטוב יובהר, כי התשובה האמורה אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין הח"מ אחראי לתוצאות השימוש בה. כמו כן, אין במידע האמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.
