שומה שיצאה לנישום באופן ספק לא חוקי והתיישנה

אדם עבד בחברה שהייתה בבעלות אדם מעזה בשנים 2001-2005. 

בשנת 2001 הוא היה בעל המניות בחברה והחל מ 2002 הוא פסק להיות בעלים בחברה. 

לאחר ההתנתקות, פ"ש אוטונומיה לא הכיר בהוצאות של החברה אלא רק בהכנסות שלה (הייתה סוחרת בברזל והיו לה קניות ומכירות של ברזל) והוציא שומה לאדם אשר היה בעל המניות בחברה ב 2001 בגין שנים 2002-2005 באופן אישי תוך ייחוס ההכנסות של החברה לנישום שהיה בה בעבר בעל מניות. 

הנישום לא הגיב עד היום לשומות אלה. 

האם ניתן לטעון לביטול השומות משום שהוצאו באופן לא חוקי ובכך להתגבר על עניין ההתיישנות? 

עו"ד ורו"ח יעקב דהן משיב:

ראשית יצוין, כי נסיבות המקרה אינן ברורות, ולא ניתן להסיק מהן אפריורית, כי השומות שהוצאו לנישום הוצאו באופן לא חוקי, כך למשל, בהחלט יתכן כי בעל המניות בחברה בשנים הקודמות היה מעורב מהותית בחברה גם בשנים לאחר מכן (כפי שצוין כאן), יתכן ובוצעו עבירות פליליות ואחרות, ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בשומות שהוצאו באופן לא חוקי מהמתואר לעיל.

סעיף 119א בפקודת מס הכנסה, מציין מקרים מיוחדים בהם ניתן לגבות מס ולא בהכרח רק מבעל המניות הרשום בחברה.

יחד עם זאת, בעניין מ.א.כ.ל (ע"מ 3388-02-11 + ע"מ 403/10 + ע"מ 48100-01-12, חברת מ.א.כ.ל. מזון איכות כשר למהדרין בע"מ ואח' נ' פקיד שומה ירושלים 1 (פס"ד מיום 17.7.13), דחה כב' השופט מינץ, את ייחוס ההכנסה שביצע פקיד השומה לבעל המניות וקבע מספר קריטריונים חשובים לצורך מענה על השאלה באילו מקרים ניתן יהיה למסות את בעל המניות בגין תוספת ההכנסה לחברה.

פסק הדין בעניין מ.א.כ.ל, עסק במקרה בו הוציא פקיד השומה שומה לפי מיטב שפיטה לחברה, ובמקביל ייחס פקיד השומה לאחד מבעלי מניותיה, חמישים אחוזים מתוספת הכנסת החברה – בהתאם לשיעור אחזקתו בה.

כב' השופט מינץ קבע, כי יש אמנם לפקיד השומה קיימת סמכות לזקוף הכנסות של חברה לנישום, אך זאת בתנאי: "כשהוכח שכספי ההכנסות נמשכו מחשבון החברה מתוך הנחה שהוא זה שמשך בפועל את הסכומים האמורים, אך זאת רק כאשר בפני פקיד השומה קיימת ראשית ראיה להעברת הכספים לנישום".

כלומר, על פקיד השומה להוכיח ולהציג ראייה המעידה, כי כספים שהיו בחברה עברו לנישום. כב' השופט מינץ קבע שלא מספיקה העובדה שהנישום הוא בעל מניות בחברה, אלא על פקיד השומה להראות העברה של כספים בין החברה לבין בעל המניות. כל זאת כאשר, בשלב הראשון, נטל הראיה מוטל על כתפי פקיד השומה. רק אם פקיד השומה יעמוד בנטל הראייתי של השלב הראשון, נעבור לבחינת השלב השני כאשר: "במקרה שכזה עובר הנטל אל הנישום להוכיח כי אותם כספים לא נותרו בידיו".

לכן, דחה כב' השופט מינץ את עמדת פקיד השומה, וקיבל את עמדת הנישום.

התיישנות בגין אי גבית חוב מס

בהנחה כי מדובר בשומות מס שיצאו כדין, ניתן לתקוף את הסוגיה מבחינת התיישנות חוב המס כתוצאה מאי ביצוע פעולות גביה.

בפקודת מס הכנסה אין הוראה הקובעת מועד בו מתיישן חוב מס, שלאחריו רשות מיסים תהיה מנועה מלגבות את החוב מהנישום.

היות ופקודת מס הכנסה אינה קובעת מתי מתיישן חוב מס, יש לפנות בעניין זה אל דיני ההתיישנות אשר נקבעו בחוק ההתיישנות. בעיקרון, בהתאם לחוק ההתיישנות תביעה לקיום זכות כלשהיא מתיישנת בתום 7 שנים. ואולם, כפי שאסביר להלן, ייתכן ופקיד השומה לא יוכל לפתוח בהליכים לגביית החוב כעבור 3 שנים.

הנחית היועץ המשפטי לממשלה

בחודש פברואר 2012 פורסמה הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה, בעניין ההליכים והמועדים שעל רשות מינהלית, לרבות רשויות המס, לפעול לפיהם ומתי תחול התיישנות בגביית חובות מס.

בהתאם להנחיה, גם אם תקופת ההתיישנות לפי הדין האזרחי היא שבע שנים, אין זה סביר שרשות מנהלית, לרבות רשות המסים, תשתהה בפתיחת הליכי גביה מנהליים. נדרש כי כל רשות תפתח בהליכי גביה תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות האמורה. פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים.

המשיב - עורך דין ורואה חשבון יעקב דהן עוסק בתחום המסים, המסחרי והפיננסי, בעל ניסיון מקצועי בתחומו המשלב את תחום המשפט והחשבונאות, בעל ידע וניסיון רב בדיני המס הישראליים, בדגש על ליווי וייצוג מול רשויות המס, רשויות חקר ופרקליטות, בשלבים מנהליים ובערכאות, בהליכי שומה אזרחיים ובהליכים פליליים בתחום המס, הלבנת הון וצווארון לבן.   

למען הסדר הטוב יובהר, כי התשובה האמורה אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין הח"מ אחראי לתוצאות השימוש בה. כמו כן, אין במידע האמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.