חברת בית

לפי ההוראות החדשות בקשר לחברת בית - האם מי שקנה חלק מבניין (למשל דירה אחת בבניין או משרד בבניין) יכול ליהנות מהמעמד של חברת בית באופן שהמיסוי יהיה אצל היחיד?

עו"ד ורו"ח יעקב דהן משיב:

ביום 1 בינואר 2018 נכנס לתוקף תיקון מספר 245 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 (להלן: "תיקון 245 " ו/או "התיקון" ו/או "הפקודה", בהתאמה). במסגרת תיקון 245, שונו בין היתר הוראות סעיף 64 לפקודה לעניין חברת בית, וכן הוראות סעיף 64א לפקודה בנושא חברה משפחתית.

ביום 23.7.2019, פורסם חוזר מס הכנסה מספר 2/2019 - רשות המסים, בנושא: "הוראות סעיף 64 לעניין חברת בית וסעיף 64 א לעניין חברה משפחתית - בעקבות תיקון מספר 245 לפקודת מס הכנסה" (להלן: "החוזר"), במסגרתו, פורטו התנאים להיחשב כחברת בית, כניסה ויציאה ממעמד של חברת בית, הסדר המס החל על חברת בית ועוד.

לגופו של עניין, אפנה לסעיף 2.4 לחוזר, העוסק במבחן הנכסים (סעיף 64(ב)(3) בפקודה), לפיו, בדין הישן, נדרש כי כל רכושה של חברת בית יהיה החזקת בנינים בלבד, אך החזקה טפלה ברכוש אחר כגון מזומנים ושווה מזומנים במטרה לשמור על ערך ההכנסות, לא פגעה בתנאי האמור.

במסגרת התיקון, הורחבה רשימת הנכסים שחברת בית רשאית להחזיק, וסעיף 64(ב)(3) קובע רשימה סגורה של נכסים (ראה סעיפים קטנים (א) עד (ד)), שנדרש להחזיק לפחות באחד מהם על מנת לקיים את התנאי, וזאת מהיום שבו חלפו שישה חודשים מיום התאגדותה של החברה. תקופת ששת החודשים נקבעה מאחר ומדובר בחברות חדשות הזקוקות לתקופת התארגנות. במידה ולאחר תקופה זו תחזיק החברה בנכסים שאינם אחד מאלה המפורטים בחוזר, הדבר ישלול ממנה להיחשב חברת בית. בהקשר זה, רלוונטית הגדרת "בנין" כנכס שהחברה הנבדקת נדרשת להחזיק:

בנין - בפקודת מס הכנסה אין הגדרה של המונח "בנין", אומנם אין הכוונה לנכסי דלא נידי (להלן: "נדל"ן") במובן הרחב, אלא דווקא לבניינים. יצוין גם, כי בנין כולל רכוש המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, כגון ריהוט, מערכת מיזוג אוויר וכולי. להלן מספר דוגמאות של נכסים שלא עומדים בהגדרת בניין לעניין סעיף זה על פי החוזר:

• בניין לא מושכר המיועד להריסה, למעט אם יש כוונה לבנות על הקרקע, בכפוף לאמור בסעיף 2.4.2.2 לחוזר.

• בניין ששטחו הכולל במועד הרכישה פחות מ - 30% מהשטח הניתן לבנייה על הקרקע לפי תכנית בניה.

• מגרש חניה (למעט חניון בבניין), וכיוצא בזה.

בנוסף, יש לעמוד בסעיף 2.5 לחוזר, שעניינו מבחן העיסוק, במסגרתו נקבע בין היתר, כי חברת בית חייבת לעסוק אך ורק בהחזקה של בניינים או קרקע שעתיד להיבנות עליה בניין. הכוונה היא לעיסוק שבאמצעותו החברה מפיקה הכנסות מדמי שכירות שמקורן בסעיפים 2(6) או 2(1) לפקודה.

חרף העובדה כי אין הגדרה בפקודה של המונח "בנין" כאמור, במסגרת החוזר ניתנה דוגמה המבהירה את אופן יישום סעיף 4 לחוזר באמצעות מקרה בו חברה הינה בעלת מעמד של חברת בית באופן שהמיסוי יהיה אצל היחיד, כדלקמן:

חברה א' התאגדה ביום 1.1.2018 (להלן: "החברה") והיא מוחזקת מיום התאגדותה בשיעורים שווים על ידי חברה בע"מ ועל ידי יחיד תושב ישראל (להלן: "בעלי המניות"). החברה ביקשה ביום התאגדות להיחשב כחברת בית, באמצעות הודעה שהוגשה באותו

יום לפקיד השומה החתומים עליה בעלי המניות.

במועד הקמת החברה, השקיע כל אחד מבעלי המניות סך של 500 אלפי ₪ בהון מניותיה, בתמורה להקצאת 5 מניות לכל אחד. באותו מועד, רכשה חברת הבית דירת מגורים להשכרה, כהגדרתה בחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), התש"ן 1990 (להלן: "חוק הפטור"), בעלות של 1,000 אלפי ₪.

הדירה הושכרה מ- 1.1.2018 ועד 31.12.2018 בתמורה ל"דמי שכירות" חודשיים על סך 5,000 ₪, כהגדרת המונח בחוק הפטור.

על פי דוגמה זו נקבע, כי הכנסת בעל המניות היחיד, תהיה פטורה בהתאם לחוק הפטור.

אשר על כן, נראה כי גם מי שקנה חלק מבניין יוכל ליהנות מהמעמד של חברת בית באופן שהמיסוי יהיה אצל היחיד.



למען הסדר הטוב יובהר, כי התשובה האמורה אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין הח"מ אחראי לתוצאות השימוש בה. כמו כן, אין במידע האמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.